כתב:אורן שם טוב
מדריך בכיר – מייסד המרכז הרב תחומי לביטחון אבטחה וחקירות
ביוני 2000, לפני למעלה מ 13- שנים, גזר בית משפט השלום בתל-אביב, מאסר בפועל על ארבעה מתוך חמשת המורשעים בפרשת אסון המכביה. למי שלא זוכר את פרטי הפרשה העגומה נזכיר, כי המעורבים באירוע הורשעו בגרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות, באסון המכביה בשנת 1997, כאשר גשר עליו עברה נבחרת אוסטרליה התמוטט וחברי המשלחת נפלו למי הירקון העכורים.
כתוצאה מכך נהרגו ארבעה בני אדם ו 69- נפצעו. למרות שהמורשעים התקוממו כנגד העונשים הוטלו עליהם, מדובר היה בעונשים קלים יחסית וערעורם של המורשעים להקלה בגזר הדין נדחה. ביהמ”ש אף קבע בערעור כי “למורשעים רף מוסרי נמוך, ועליהם לבקש סליחה ומחילה ממשפחות הנפגעים” ועונשי המאסר שנפסקו לנאשמים נותרו, כאמור, על כנם.
אז מה היה לנו כאן? היה כאן גשר שאמור היה לאפשר מעבר ממקום למקום, הן של בודדים והן של קבוצות, ולשמש גם לצרכי טקסיים, אסתטיקה ומעמד.
לשם כך נבחר מהנדס שנדרש לתכנן את הגשר כך שיוכל לעמוד בעומסים משתנים במעבר של בודדים וקבוצות. המהנדס היה צריך לבצע חישובים הנדסיים הקשורים להיבטים סטטיים ודינמיים, לחשב את המומנטים והעומסים המופעלים על שלד המבנה עצמו ובמקביל להתייחס גם למבנה הקרקע, הרכבה וטיבה. תוכניות המהנדס היו אמורות להיות מועברות לקבלן, שאמור היה לתרגם אותה לתוכניות עבודה ובשורה התחתונה היינו אמורים לקבל מערך של חומרים שונים המחוברים יחדיו שיאפשרו לנו לעבור ממקום למקום, בקבוצות או בודדים. בקיצור, גשר.
אך הגשר כאן הוא לא רק מבנה פיזי, אלא גם סוג של מטפורה. הוא מאפשר לנו לעבור לנושא ההכשרות ולגשר בין העולמות, להפיק לקחים מהכישלון ההוא ולהבין מה נדרש מתוכנית הכשרות, המהווה בעצמה גשר המאפשר מעבר ממצב למצב.
קליטה, הבנה, יישום.
אמות המידה לתוכנית הכשרה, האמורה להקנות תפקוד נכון ונאות במצב מוגדר, הן:
• יכולת קליטה.
• יכולת הבנה
• יכולת יישום
• שרידות החומר.
לשם כך מתכנן תוכניות ההכשרה חייב להתייחס:
• לתפקידו של המודרך
• למשימותיו של המודרך
• לסביבת העבודה של המודרך
• להגדרת תפקוד נכון ונאות במצבים המשתנים, שגרה וחירום
• לממשקים של המודרך עם סביבת העבודה
• למודרך (קהל היעד).
כאשר מאבטח אינו מבצע את עבודתו כהלכה נשאלת השאלה מדוע ולפתחו של מי ייזרק תפוח האדמה הלוהט? במרבית המקרים הסיבות נחלקות לשלוש:
• מאבטח שעבר הכשרה שאינה תואמת את התפקיד ו/או את המשימות
• כשל במערך האבטחה
• המאבטח התרשל במילוי תפקידו.
כשאתה חותם על חניך שברור לך כי אינו יכול לעמוד במשימותיו ויחד עם זאת מצליח לעבור את מבדקי ההכשרה, הבעיה היא ברף הביצוע. כאשר קהל היעד מתקשה לעמוד בהישגים, הבעיה, ברוב המקרים, היא עקומת הלמידה בציר הזמן. מבעיות אלה – כמו גם במקרה הגשר – אנו למדים, כי עלינו להקפיד שבעתיים בשלבי התכנון למען לא נטעה את קבלני הביצוע, שהרי במקרה של הטעייה הדרך לקריסת הגשר היא וודאית. בתקופת הרומאים, כאשר הסתיימה בנייתו של גשר, היה מתייצב המהנדס מתחת לגשר בעת פירוק הפיגומים.
לקיחת אחריות טהורה.
מקבלני הביצוע הדרישות הן מרקיעות שחקים. על הקבלנים להיות מומחים בתחומם הביצועי, בעלי רקע וניסיון רב בכל תחום ותת-תחום.
על הקבלנים להיות כאלה שמבינים בתורת העברת הידע ובניין הכוח. אך בהקשר שלנו קיים הבדל עצום בין מתרגלי חניכים ומדריכי חניכים. לא כל בוגר של קורס יכול להחזיק קבוצה אזרחית ולהוביל אותה לקו הסיום הנדרש. קו הסיום הנדרש הוא התפקיד והמשימות אותן הוא נדרש למלא ולא שום המצאות ביניים. ולא, אין זה משנה מיהו הגורם. עלינו, הקבלנים, להיצמד ללשון החוק.
מהן ההשלכות הישירות של תכנון לא נכון וקביעת מדדים שגויים? ברמת תוכניות העבודה לא ניתן להגיע לרף הביצוע הנדרש לתפקיד ולשלל המשימות הנגזרות. אין זה משנה כלל מה היה דירוגו המקצועי של מבצע ההכשרה. כאשר התוכנית אינה משרתת/מתאימה את מטרות ההכשרה המוגדרות, אין טעם בדרישות מרקיעות שחקים לעוסקים במלאכת ההדרכה. אחרי הכל, בתוך 120דקות נכנסים רק 120 דקות.
דרישות הביצוע
ביצוע שאינו תואם את דרישות התפקיד מקרין בשלב הראשון על התוכנית כולה. לדוגמא, אם המהירות היא הדבר הדומיננטי שבולט במבדקי הסיום, אין זה משנה איך תגיב ומה תהיינה התוצאות לתגובתך, אלא רק למהירות תגובתך. נכון שצריך לירות מהר, ובמצבים מסוימים אפילו מהר מאוד, אבל – ויש פה אבל גדול מאוד – אתה יורה הכי מהר שאתה יכול לפגוע. כאשר הרמה הנדרשת בסיום הקורס, המוגדרת ע”י המהנדס – עמידה בהצלחה בבוחן ירי ובאחוז פגיעות כפי שייקבע – הכל ברור ושאף אחד לא יגיד שהתכנון אינו גמיש דיו.
ובכלל, מדוע לא להכיל פרמטר זה על כלל מדדי התוצאות? מבדק מסכם בקורס מנהלי אבטחה יהיה בציון כפי שייקבע. ציון המבדק המסכם למאבטחי מעברים יהיה כפי שייקבע.
ההשלכות העקיפות של הליכים שגויים מעין אלה הן ברורות – זלזול בתהליך ובכלל השותפים, פרט לאלה המרוויחים מהליכים אלה כסף, באופן טבעי. כאשר חניך נדרש לבצע תרגיל בבוחן ירי מסכם, כדור ראשון לטווח של 18 מטרים תוך 3.1 שניות, למטרתA-3 ומייד לאחר מכן נדרש החניך לבצע תרגיל נוסף, לאותו הטווח ( 18 מטרים) אבל נדרש לסיים את הירי תוך שלוש שניות וכל זאת למטרת בלון, ברור לכל שהמהנדס אינו בקי ברזי התכנון והתקנון. לכל הספקנים, לא מדובר בטעות סופר ו/או בשגיאה חד-פעמית. עשרות תרגילים ומדדי ביצוע תמוהים קיימים בתוכניות ההנדסיות.
מעבר לכך, מה בדיוק “אומרות התוצאות” הנובעות ממבדקים אלה? מיותר לציין כי באף אחד מהתרגילים שהוזכרו (כמו רבים אחרים שלא הוזכרו, שכן היריעה קצרה מכדי להכיל את כולם) לא מצוין אחוז הפגיעות הנדרש. אך נוכח ריבוי גדול כל כך של תקלות הנדסיות צריכה להישאל שאלה אחרת – האם המהנדס מכיר במגבלותיו, או שרק ענייני סמכות ויוקרה נמצאים לנגד עיניו?.
חוסר הבקיאות המופגן בכתיבת התוכניות ההנדסיות והליכים המתקיימים לאורן בקורסים השונים וברמות השונות, כולל הדרישות המופלגות מהמדריכים, מהמרצים, מהמדריכים הראשיים וראשי התחומים למיניהם, כולל המטות המנופחים, נראה קפקאי לחלוטין.
הכרה במגבלות
אם משטרת ישראל צריכה לבנות בניין היא מגישה תוכניות רעיוניות לאדריכל / מהנדס / קבלן וכיו”ב. בלש התופס סוחר סמים יציין תמיד בדו”ח המעצר ו/או דו”ח התפיסה כי נתפס חומר החשוד כסם מסוכן, וזאת מכיוון שאין בידו את הכלים ו/או את ההכשרה לקבוע באופן וודאי האם מדובר בסם אם לאו, כאשר את זיהוי החומר והרכבו ישאיר לגורמים שהוכשרו לכך.
כאשר הגורם המנחה מחייב כמות תכנים הנדרשת להשגת המטרה בצורה המיטבית, אך נתקל בדרישות המונעות על-ידי כדאיות כלכלית, נוצר קונפליקט.
כאשר כל צד מתבצר בעמדותיו ולא קיימת הבנה וסובלנות מקצועית, אנו מקבלים תוכניות הכשרה המקדשות את חוסר הסובלנות ואת המקצועיות בהן נדרשים הקבלן המבצע והחניך גם יחד לעבור מסלול מקוצר ועמוס בתכנים, כאשר אין בידם מה לתת ומה לספוג.
אם קורות הגשר על פי הגדרת היעוד, חישוב העומסים והקרקע היו צריכות להיות בעובי של 60 על 60 , כאשר המשמעות היא חומרים, זמן ועלויות ישירות ועקיפות – הפשרה שהושגה אצלנו בסקטור היא שנשארים עם אותם חישובי העומס רק על קורות של 20 על 20 במקום 60 על 60 . רוצה לומר, השאירו את רוב התכנים, אבל קצרו את משך הקורס.
מצב בו הגשר עומד ולא נופל עד שעוברים עליו, שווה ערך למצב בו הכל עובד ודופק חוץ מהמצבים שלשמם נעשתה ההכשרה, כגון מוקשים שלא מתפוצצים, כבאיות שלא מסוגלות להתיז מים ומאבטחים שלא מצליחים לפגוע ו/או אינם שולטים ברזי העשייה האבטחתית.
המצב אבסורדי וחמור פי כמה, היות וגם אם אקלים ההכשרות יהיה מיטבי ללא כל אילוצים מסביב, תוכניות המהנדס כמות שהן אינן עומדות במבחן המציאות ואינן מאפשרות הקמת גשר ראוי.
לא די להיות טוב על הנייר
מכיוון שאנו עוסקים בסקטור המונע כלכלית קיימת נטייה ברורה של הקבלן לשרוד בשלב ראשון ולאחר מכן להפוך גם לגוף רווחי. כדי לעשות זאת הדבר חייב לבוא על חשבון משהו אחר. כאן אנו חוזרים, שוב, ללוח השרטוט ולמהנדס שכשל בתפקידו. לא אחת אנו עדים למהנדס שמתכנן ומתקנן תהליכים שעדיין מחזיקים מעמד תחת הכותרת טיוב/שדרוג, אבל בבוא שעת המבחן הם עלולים לקרוס בדיוק כמו גשר המכביה.
אנו שואפים להיות טובים יותר במישורים שונים ובהקשרים שונים ואולם עובדתית לא כל דבר שטוייב על הנייר אכן מטוייב במציאות. תוכנית הכשרה שהונפקה לביצוע, גם אם על פניו נראית סבירה, צריכה לקחת בחשבון את קהל היעד, בדיוק כמו אותו המהנדס שחייב לקחת בחישוב גם את הקרקע עליה הוא מתכנן לבנות.
דרישות לאנשי הדרכה אינן מוכיחות את עצמן בשטח, למרות שעל הנייר מצטיירת תמונה כי מדובר בעילית שבעילית. במבחן התוצאה הן כושלות, שכן תוכניות העבודה לא מאפשרות להם לבוא לידי ביטוי ומשם הדרך לשחיקתן קצרה ביותר. בכלל, לא נראה כאילו יש שינוי מהותי בין יכולות המאבטחים החדשים, בוגרי תוכניות ההכשרה החדשות, לבין הישנים, בוגרי תוכניות ההכשרה הישנות.
אז מה כן יש לנו? יש לנו אמנם המון עשייה, אך היא שוות ערך לריצה על הליכון. כלומר, עשייה מרובה שבה לא מגיעים לשום מקום. גדולתו של אדם היא להכיר ביכולותיו ויותר מכך במגבלותיו. המצב הרצוי הוא שהגורם המנחה יספק את ה”מה” ואילו הגורם המבצע יספק את ה”איך” על שלל המורכבויות והמגבלות, תוך מחויבות למבחן התוצאה
תוכלו למצוא מידע נוסף אודות שיטות ההדרכה ומסלולי הלימוד שלנו, כגון קורס קב”טים באתר וברשתות החברתיות שלנו.